<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
חופה אינה קונה אלא דוקא כשנתן קדושין תחלה והכניסה אחר כך לחופה ואחר כך החופה גומרת הקדושין אבל חופה בלא קדושין תחלה אינה קונה כך הסכימו רוב הפוסקים בקדושין. ופירש רבינו חננאל כרב הונא דחופה קונה לבדה וראשון כתבו התוספות עקר. ובמישרי' כתבתי בדין כתובה בחלק שביעי ושם כתבתי אם ביאה קונה בלא חופה. פי' חופה רוצה לומר בכל מקום שמכניסה לרשותו.
<h2>דף ח:</h2>
אשה שאמר' תן לי זהוב שאת' חייב לי ונתן לה בידה הזהוב וכשנתן לה אמר לה בפני עדים הרי את מקודשת לי כיון ששמעה כן השליכתו מידה ואמרה אינ' רוצה להתקדש אע"פ שיצא קול בעיר אין כאן חשש קדושין כלל שהרי קול ושוברו עמו כיון שהעדים שראו הדבר הם בפניו ומעידים שהמעשה היה כך וגדולי המורים הורו כך הלכה למעשה.
<h2>דף י.</h2>
ביאה קונה והרי היא כאשתו לכל דבר אפילו שבא עליה שלא כדרכה ואפילו בהעראה שהיא הכנסת עטרה אבל בביאת שוגג או בנשיקת האבר לבד לא קנה פשוט ביבמות. פי' ואע"ג דלגבי קדושין אמרינן דלא קנה בהעראה אלא בגמר ביאה שהיא הכנסת כל האבר דוקא בקדושין אבל בביאה אחר קדושין קנה בהעראה. וי"מ דאפילו בקדושין אם עשה העראה ופירש מיד דלא קנה אלא בגמר ביאה דדעתו היה על גמר ביאה וכן כתב רבינו שמשון הזקן והתוס' וכתבתיו בחלק אחד בדין הערה בה וקודם שגמר ביאתו פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר וכו'.
<h2>דף יב:</h2>
אשה שאמרה לבעלה ששמעה שאביה קבל קדושין בעבורה כשהיתה קטנה ואומרת זה כדי ליאסר על בעלה או שאומרת שנתקדש' לאחר אין חוששין זולתי אם יצא עליה קול שיש עדים במדינת הים שנתקדשה. ודין הקול לקמן אכתבנו פשוט בקדושין כההוא אנשי ביתא דרבי חייא הויא לה צער לידה וכו' עד והא איכא סהדי באוריא פי' במערב ורש"י גורס באורית ופי' שם מקום דידעי דקבל אביה קדושין, פירשו התוספות דמיירי שיצא עליה קול שיש עדים כי בענין אחר לא חיישי'.
<h2>דף יג.</h2>
כל מי שאינו יודע בטיב קדושין פי' שאינו יודע בהלכותיו לא יהא לו עסק עמהן ואפילו שאינו חסר לו אלא דבר אחד שנחלקו בו התנאים והאמוראים פסקו כא' מהם כגון ההיא דאמרי' שנתן לה קדושין בשתיקה שלא פי' שום דבר והיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ואמר רבי יוסי דהוי מקודשת ורבי יהודה אמר דלא הוי מקודשת ופסק שמואל כרבי יוסי כמו שכתבתי בחלק אח' ולא שמע דברי שמואל שפסק כרבי יוסי לא יהא לו עסק עמהן פשוט בקדושין. ועוד פשוט וקשין מדור המבול שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף וכו'.
<h2>דף כט:</h2>
בן שמונה עשרה לחופה כך פשוט בכמה דוכתי בקדושין. ועוד שם שאם הגיע לעשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עביר' מכאן ואילך אומ' לו הקב"ה תפח עצמותיו וכתבו המפרשים דאם עברו על רווק עשרים שנה ולא נשא אשה שיכפוהו בית דין לישא כדי לקיים פריה ורביה. וכן כתב הרב רבינו אשר כדאמרי' ביבמות כששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכו'.
<h2>דף סג:</h2>
קדשתי בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן אפילו לכנוס. כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לאו כל הימנו לאסרה עליו פשוט בקדושין. והא דאמרינן דנאמן פי' ודוקא בפני האב אבל שלא בפניו לא ודוקא דקאמ' אב איני יודע אבל אם האב מכחישו אינו נאמן אלא האב נאמן. והא דאמרינן דאם כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לאו כל הימנו לאוסרה עליו וכו' כתב הר"מ נרבוני ז"ל אבל אם הביא עדים שהוא קדשה אע"ג שהאב מכחיש לאחרון לאו כל הימנו ותצא מזה ומזה בגט ומותרת לעלמא. אשה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו פשוט בקדושין וכתב הרמ"ה אבל נאמן ליתן גט.
<h2>דף סה.</h2>
האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו פשוט בקדושין. ועוד פשוט דמיירי כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים דאם לא כן אין חוששין לקדושיו ואפילו בעד אחד כמו שכתבתי ועוד פשו' קדשתני והוא אומ' לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ומבקשין ממנו ליתן לה גט. קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות האם והאם מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו פי' ואפי' היא יתומה אינה נאסרת בדבור האם. קדשתי בתך והיא אומר' לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובות האם והאם אסורה בקרוביו.
המקדש בפני שני עדי' והא' מהם קרוב מתירין אותה לינשא לכתחלה בלא גט ולא חיישי' לקול שיצא ממקודש' דמבטלין קלא דלקמן דקיימא לן כרב באיסורי כך כתב הרמ"ה בתשובה. המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין אפילו שניהם מודים כתב רי"ף והרמב"ם והרמ"ה והתוספות כתבו דחוששין לקדושיו וראשון נראה עקר. המקדש בפסולי עדות דרבנן צריך לקדשה פעם אחרת בעדים כשרי' ומיהו לא משתריא לעלמא אלא בגיטא כך כתב בעל הלכות גדולות.
<h2>דף סה:</h2>
שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וכל אחד מהם אומר זו אשתי והיא אומרת אלו שני עבדי צריכה שני גטין משניהם פשוט בקדושין.
